<h1>אבודרהם סדר העיבור</h1>
<h2>דף יט:</h2>
ואתה צריך לדעת החדשים שהם לעולם שלמים, ולא ישתנו, החדשים שהם לעולם חסרים, ולא ישתנו, ודע תחילה, כי כל ראש חודש שהוא שני ימים נקרא החודש ההוא חסר, מפני שיום ראשון בא לתשלום החודש שעבר, כמו שביארנו, ואנו מתחילין למנות חודש מיום שני, לכן החודש שעבר שהיה ראש חודש של יום אחד הוא בן שלושים, ונקרא מלא. אבל לפעמים יש חודש שראש חודש שלו שני ימים, ואף על פי כן הוא מלא, וזה כשהשנה מעוברת, יהיה אדר ראשון שני ימים, והוא מלא, שאדר שני גם כן שני ימים, ואל יקשה בעיניך, אחר שיום שלושים מן החודש שעבר, למה אנו קורין אותו ראש חודש, הואיל וברוב החודשים המולד ביום שלושים. ואלו הן החודשים שאמרנו שהם לעולם שלמים, כלומר שכל אחד מהם בן שלושים יום, וראש חודש שלהם יום אחד. תשרי, שבט, ניסן, סיון, אב, והסימן תשנס"א. ואלו הן החודשים החסרים. שראש חודש שלהם שני ימים, מרחשון, אדר אייר, תמוז אלול, מאאת"א. וכשהשנה מעוברת, אף אדר שני ימים. והסימן, כל זוג בחשבון חדשי השנה הוא זוג, ומה שאינו זוג הוא אחד, חוץ מכסלו וטבת, שאין להם קביעות ידועה, ולפעמים הם כל אחד מהם שני ימים ראש חודש, ושנה זו נקראת שלימה, ולפעמים כל אחד מהם יום אחד ראש חודש, ושנה זו נקראת חסירה. ולפעמים הם כסדרן, אחד מלא ואחד חסר, כסלו יום אחד וטבת שני ימים, ושנה זו נקראת כסדרה. ומה שקבעו החסרון והיתרון בכסלו ובטבת, מפני שלא היו יכולין לקבעו לא בניסן ולא בתשרי, מפני המועדים שבהם, וכן לא היו יכולין לקבעו בחדשים שיש בין ניסן לתשרי, כדי שלא יהיו מידת הימים שיש בין מועד למועד עודפים פעם אחת, וחסרים פעם אחרת. כי לעולם בין פסח לעצרת חמישים יום, כמו שנאמר. (ויקרא כ"ג, ט"ז) תספרו חמישים יום והקרבתם מנחה חדשה. ובין עצרת ליום הכפורים קכ"ב יום, מהם ממתן תורה ועד שנשתברו הלוחות עד שנתכפר העון ארבעים יום, שנאמר (דברים ט', י"ח) ואתנפל לפני ה' כראשנה ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי על כל חטאתכם אשר חטאתם וגומר. וארבעים יום שעמד בהר בלוחות אחרונות, שנאמר (שמות ל"ד, כ"ח) ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה ויכתוב על הלוחות וגו'. הרי קכ"א יום, וירד מן ההר, או יום הכפורים, או ערבו, כמו שהוא מסורת בידינו, ואין אנו יכולין להוסיף על החשבון הזה, ולא לגרוע ממנו. וכן לא היו יכולין לקבעו בשבט ואדר, מפני העיבור, שהוא באדר הראשון, והוא מלא לעולם, לצורך העיבור, ולא נוכל לחסרו, אם תהיה השנה מעוברת וחסירה. ולא להשלים אדר הסמוך לניסן, בשנה פשוטה ושלימה, מפני שאדר הסמוך לניסן לעולם חסר. ולא ישאר רק שלושה חדשים, שהם מרחשון וכסלו וטבת. והן שלשתן משמשות בדבר הזה, כי אין יתרון החודש וחסרונו נראה אלא בראש החודש הבא אחריו, אם ראש החודש יהיה שני ימים, יהיה החודש שעבר מלא, ואם ראש החודש יום אחד יהיה החודש שעבר חסר. ולכן אם יהיה מרחשון מלא או חסר, אינו נודע אלא מראש חודש כסלו, וכן אם יהיה כסלו מלא או חסר, אינו נודע אלא מראש חודש טבת, נמצאו שלושה חדשים אלו, שהן מרחשון וכסלו וטבת משמשים ביתרון השנה וחסרונה, מהם במנינן, ומהן בראשי החודש. ואם תאמר, למה עשו אדר שני מלא משלושים יום, ויש לומר, שאדר שני הוא במקום שבט, מה שבט שלושים, אף אדר שני שלושים יום. ובמכילתא מפרש טעם אחר, מה מצינו בדחויים, כשהם נדחים לפסח שני, היו נדחים שלושים יום, מט"ו בניסן עד ט"ו באייר, כך חג פסח היה נדחה שלושים יום, דהיינו מט"ו באדר השני, שהוא במקום ניסן, עד י"ד בניסן, שהוא במקום אייר.
<h2>דף כ.</h2>
וכאשר תרצה לקבוע סימני השנים על פי משפטי המולד, כמו שביארנו, להעמיד קביעות ראש השנה, ומשפטי כל הארבע דחיות, צריך אתה גם לדעת סימני השנים הפשוטות, וסימני המעוברות. ואלו הן סימני הפשוטות. בח"ג, בש"ה, גכ"ה, הכ"ז, הש"א, זח"א, זש"ג. ואלו הן סימני המעוברות. בח"ה, בש"ז, גכ"ז, הח"א, הש"ג, זח"ג, זש"ה. וזהו פירושם, האות הראשונה סימן לראש חודש תשרי, והאחרונה סימן לראש חודש ניסן, והאמצעית לכסלו וטבת. וכיצד תדע השלוש אותיות של כל סימן וסימן. תחילה תקבע האות הראשונה על פי משפטי המולד, כמו שביארנו, וכשתרצה לקבוע האות האחרונה, תקבע ראש השנה של שנה הבאה, ובאי זה יום שיפול תקח למפרע שלושה ימים, ויום הקבוע בכלל. ואותו יום הוא סימן לאות האחרונה של אותה שנה. כיצד, הרי שאתה רוצה לקבוע סימן של שנה זו, שהיא שנת חמשת אלפים ומאה ליצירה, וידעת לפי משפטי המולד שביארנו, שהאות הראשונה שלו ז', וראש השנה יום ז', ואתה רוצה לקבוע האות האחרונה שלו, ולדעת באי זה יום יהיה ראש חודש ניסן, תקבע ראש השנה של שנת ק"א, ותמצא לפי המשפט שיהיה יום ז', תקח למפרע ג' ימים, ויום שביעי בכלל, תמצא שהוא יום חמישי. הרי עלה בידך מסימן ק' שהאות הראשונה ז' והאחרונה ה'. ועדין אינך יודע אות האמצעית, תעיין אם היא שנה פשוטה או מעוברת, ותמצא אי זה סימן שהאות הראשונה שלו ז' והאחרונה ה', והוא סימן אותה השנה. כיצד, שנת ק' מעוברת, נמצאת האות הראשונה שלו ז' והאחרונה ה', ולא תמצא בסימני המעוברות כך אלא סימן זש"ה, הנה עלו בידך שלש האותיות כתיקונן. ועוד אבאר לך סימנים לקבוע, דע, כי ד' סימנים נמסרים לפשוטות לבדם, וד' סימנים למעוברות לבדם, וששה סימנים לפשוטות ולמעוברות, והם שלושה דרכים, ואלו הן. הדרך הראשון בארבעת הסימנין שהן לפשוטות לבדם. לעולם אם תמצא האות הראשונה של סימן ב' והאות האחרונה ג', תדע שהשנה פשוטה, והחדשים חסרים, והסימן בח"ג. ואם האות הראשונה ז' והאות האחרונה א'. תדע גם כן שהשנה פשוטה, והחדשים חסרים, והסימן זח"א. ואם האות הראשונה ה' והאות האחרונה ז' תדע גם כן שהשנה פשוטה, אבל החדשים כסדרן, והסימן הכ"ז. ואם האות הראשונה ג' והאות האחרונה ה', תדע גם כן שהשנה פשוטה, והחדשים כסדרן, והסימן גכ"ה. הדרך השני בארבעת הסימנין שהם למעוברות לבדם. לעולם אם תמצא האות הראשונה של סימן ג' והאות האחרונה ז', תדע שהשנה מעוברת, והחדשים כסדרן, והסימן גכ"ז, ואם האות הראשונה ב' והאות האחרונה ז', תדע גם כן שהשנה מעוברת, אבל החדשים שלמים, והסימן בש"ז. ואם האות הראשונה ז' והאות האחרונה ה'. תדע גם כן שהשנה מעוברת, והחדשים שלמים, והסימן זש"ה. הדרך השלישי בששת הסימנין שהם לפשוטות ולמעוברות. לעולם אם תמצא האות הראשונה של סימן ב' והאחרונה ה' יש לך לדעת שאם השנה פשוטה יהיה הסימן בש"ה. ואם יהיה מעוברת, יהיה הסימן בח"ה. ואם האות הראשונה ה' והאחרונה א', לפשוטה הסימן הש"א, ולמעוברות הסימן הח"א. ואם האות הראשונה ז' והאחרונה ג', לפשוטה הסימן זש"ג, ולמעוברות הסימן זח"ג. דרך אחרת לדעת השלמים והחסרים וכסדרן. אם תהיה השנה פשוטה, דע אי זה יום יהיה קביעות ראש השנה באותה שנה, ובאי זה יום יהיה לשנה של אחריה. ותחשוב מספר הימים שיש ביניהם, אם יהיה ביניהם ג' ימים, אותה שנה חסרים. ואם יהיה ביניהם ד' ימים, אותה שנה כסדרן, ואם יהיה ביניהם ה' ימים, אותה שנה שלמים, והסימן גד"ה בפשוטה חכ"ש. כיצד, הרי שרצינו לדעת סידור חדשי שנת ק"א, שהיא שנה פשוטה, ומצאנו לפי המשפט שיהיה ראש השנה ביום שבת, וראש השנה של שנת ק"ב יום הו', וידענו ששנת ק"א שלמים, שהרי יש ביניהם ה' ימים. יום א', ויום ב', ויום ג', ויום ד', ויום ה', ואין יום הקבוע של שנה ראשונה במנין, מפני שכבר נקבע, אלא יום הקביעות של שנה שניה. ומזה החשבון תתבונן השאר. ואם תהיה השנה מעוברת, תעשה כמעשה הזה בעצמו. ותראה אם יהיה בין יום שנקבע בו ראש השנה באותה שנה, ובין יום שנקבע שנה שניה ה' ימים, אותה שנה חסרים. ואם יהיה ביניהם ו', יהיה אותה שנה כסדרן, ואם יהיה ביניהם ז' ימים, אותה שנה שלמים, והסימן הו"ז, במעוברת חכ"ש. ואם יהיה ראש השנה בשנה מעוברת יום ז', ובשנה הבאה גם כן יום ז', אותה שנה המעוברת שלמים, שהרי יש ביניהם ז' ימים, כי אין יום הקבוע של שנה הראשונה במנין, כמו שאמרנו. והטעם שיש בין קביעות שנה זו לשנה אחרת. בשנה פשוטה כשהם חסרים ג', וכסדרן ד', ובשלמים ה'. מפני שהשנה שהם כסדרן היא משנ"ד יום. והנה יצאו ש"ן ז' ז', ולכן ד' סימן כסדרן. ובתוספת יום שלמים, ובחסרונו חסרים. ובשנה מעוברת כשהם חסרים ה' ימים. ובכסדרן ו', ובשלמים ז'. מפני שהשנה כשהם כסדרן היא משפ"ג יום. והנה יצאו שע"ח ז' ז', נשארו ה' ימים, ולכן ו' סימן כסדרן. ובתוספת יום שלמים, ובחסרונו חסרים. ודע אם יהיה ראש השנה יום ג', אותה שנה כסדרן לעולם. והסימן לא גח"ש. ופירושו, אם יהיה ראש השנה בג', לא תהיה אותה שנה לא שלמים ולא חסרים. ואם יהיה ראש השנה יום ז', או יום ב', לא תהיה אותה שנה כסדרן, אלא או שלמים או חסרים, לפי מה שיצא מן החשבון שביארנו, והסימן בזה. לא ז"ך ולא ב"ך. ואם יהיה ראש השנה ביום ה', אם השנה פשוטה, אי אפשר שיהיו חסרים, ואם היא מעוברת אי אפשר שיהיו כסדרן. והסימן. לא חפכ"ע בחמישי, ופירושו, לא חסרים בפשוטה, ולא כסדרן במעוברת כשיהיה ראש השנה בחמישי. ודע כי בשנה פשוטה, אם יהיה קביעות תשרי ביום ב', וקביעות ניסן ביום של אחריו, שהוא יום ג', אותה שנה חסירה. ואם יהיה ביניהם יום אחד, אותה שנה כסדרן. ואם יהיה שני ימים, אותה שנה שלמים, והסימן. ד"ח, א"כ, ב"ש, בפשוטה. ופירושו, אם יום קביעות תשרי ויום קביעות ניסן דבוקים זה אחר זה, אותה שנה חסרים, ושאר הסימן מפורש הוא. אבל בשנה מעוברת הסימן. ב"ח ג"כ ד"ש במעוברת. ופירושו, כפירוש הסימן הראשון.
<h2>דף כ:</h2>
כאשר יהיה ידוע אצלך מולדות ראשי שנים, כמו שביארנו, ותרצה לדעת אי זה יום יהיה ראש השנה באותה שנה, יש לך לדעת בתחילה הימים הדחויים בשבוע, והימים הראויים לקבוע בהם ראש השנה, ודחיות ראש החודש וקביעותיו. דע כי הימים שאין ראוי לקבוע בהם ראש השנה הם שלשה ימים לעולם, ואלו הן, יום ראשון, ויום רביעי, ויום שישי, והסימן אד"ו, ואצוה אותם על אד"ו הראש (עזרא ח', י"ז). והימים הראויים לקבוע בהם ראש השנה הם ארבעה ימים. ואלו הן, יום שני, ויום שלישי, ויום חמישי, ויום שבת. והסימן ב"ג ה"ז כשר. ודחיות ראש החודש הם ארבעה. דחיה ראשונה. אם יהיה מולד תשרי בימי אד"ו, ידחה קביעות החודש ליום של אחריו, בין בפשוטה בין במעוברת. דחיה שניה. אם יהיה המולד בימים הכשרים, שהם ב"ג ה"ז, קודם ו' שעות מן היום, אפילו פחות חלק אחד, יקרא מולד בחור, וקובעין אותו בו ביום, ואם יהיה בשש שעות ממש, ואין צריך לומר משש שעות ולמעלה, יקרא מולד זקן, ואינו ראוי לקביעה, והטעם, מפני שאמרו חכמינו ז"ל (ראש השנה כ' ע"ב), נולד קודם חצות בידוע שנראה סמוך לשקיעת החמה. נולד אחר חצות בידוע שאינו נראה סמוך לשקיעת החמה, כי כשיהיה מולד משש שעות ולמעלה, החודש יכול להתחדש, (מהלבנה) [והלבנה] יכולה להראות בעולם במקום אחד מן הישוב, מפני שהיום לא נטה עוד לערוב, ולכבוד הענין, קדשו היום כולו, ומנו החודש מראשיתו. ואם יהיה המולד משש שעות ולמטה, נקרא מולד זקן, מפני שאין באור הלבנה כח להראות בו ביום במקום בעולם, והוא כזקן שכהו עיניו מראות, ועוד, מפני שהיום נוטה לערוב, הוא חשוב כאדם זקן, שהוא נוטה מן העולם, ולכך דוחין אותו ליום של אחריו. ואם יארע כך ביום שלישי, או ביום חמישי או ביום שבת, שאין יום שלאחריהם ראוי לקביעה, ידחה לאחר אחריו, כלומר מיום שלישי ליום חמישי, ומיום חמישי ליום שבת, ומיום שבת ליום שני. והסימן בדחיה זו, נולד קודם חצות כשר, אחר חצות פסול, וחצות כאחר חצות. דחיה שלישית. אם היה המולד ביום שני בשלוש שעות ותקפ"ט חלקים מן היום, או (ינתן) [יותר], והסימן בט"ו תקפ"ט. רואין, אם אותה שנה מוצאי מעוברת, כגון שהיתה השנה הסמוכה לה שעברה מעוברת, דוחין אותו מולד ליום של אחריו, שהוא יום שלישי. ואם יהיה המולד בט"ו תקפ"ח, כיון שחסר אפילו חלק אחד, יקבע בו ביום. ואם היה השנה מעוברת, או פשוטה אחר פשוטה, והוא קודם חצות היום, אפילו פחות חלק אחד, נקבע בו ביום, ואם הוא לאחר חצות נדחה לאחריו, כמו שביארנו. דחיה רביעית. אם יהיה המולד ביום שלישי בתשעה שעות ור"ד חלקים מן הלילה, או יותר, והסימן גטר"ד, אם אותה שנה פשוטה, דוחין אותו לאחר אחריו, וקובעין אותו בחמישי. ואם יהיה המולד (בגטר"ד) [בגטר"ג] כיון שחסר אפילו חלק אחד יקבע בו ביום, ואם היא השנה מעוברת, דין קביעותה כדין קביעות יום שלישי, ויום חמישי, ויום שביעי, ואלו שתי דחיות אחרונות אינם נופלים אלא מעט. והטעם שדוחין מולד בט"ו תקפ"ט לאחר שנה מעוברת, מפני שאם היינו קובעין המועד בו ביום, הנה היה מולד השנה שעברה בי"ח שעות מיום ג', וזהו כשתוסיף א"ב תצ"א על הכ"א תקפ"ט, שהוא מותר שנה מעוברת, יהיה נדחה ליום ה', מפני שהוא מולד זקן, והנה יהיה בין קביעות לקביעות במעוברת ארבעה ימים. ולא יתכן, כי אפילו כשהשנה חסרה יהיה ביניהם חמישה ימים. והטעם שדוחין מולד ג"ט ר"ד בשנה פשוטה, מפני שאם היינו קובעין המועד בו ביום, הנה יהיה מולד השנה הבאה בי"ח שעות מיום ז', וזהו כשתוסיף ד"ח תתע"ו, שהוא מותר שנה פשוטה, על גטר"ד, והיינו צריכים לדחותו ליום ב', מפני שהוא מולד זקן. והנה יהיה בין קביעות לקביעות שנה פשוטה ז' ימים, וזה לא יתכן, כי אפילו כשחדשי השנה שלמים אין ביניהם כי אם ה' ימים, ונצטרך לפי זה להוסיף ב' ימים באותה שנה, ולא יתכן, כי מסורת בידינו מאבותינו שאין לעבר שום חודש חוץ מכסלו וטבת.
<h2>דף כא.</h2>
הקדמה לדעת יסוד העיבור, דע, שכל חשבון העיבור, כל מה שיתקבץ לך מן הימים, השליכהו ז' ז' במספר ימי השבוע, ותמנה השאר, שאין הכונה לדעת מספר הימים, רק לדעת באי זה יום מימי השבוע יהיה מולד הלבנה. והשעה שהסכימו עליה בחשבון העיבור היא מן השעות המעוותות. שהם י"ב שעות ביום וי"ב שעות בלילה, בכל זמני השעה קור, וחום, קיץ וחורף. וכשיתקבץ לך כ"ד שעות. תחשבם יום, ותחברם אל הימים. כמו שיתבאר בעזרת ה'. והתחלת כל יום מתחילת הלילה. ואם יבא לך המולד ביום מן הימים בעשר שעות, תדע שמולד אותו שנה או חודש עשר שעות מליל אותו יום. ואם יצא לך המולד בעשרים שעות, תדע שאותו מולד בשמונה שעות מן היום. והשעה שהסכימו עליה בחשבון העיבור נחלקת לאלף ושמונים חלקים. וסימן לדבר אפשע"ה בה (ישעיה כ"ז, ד'). אלף ופ' שעה בה, והטעם שחילקו השעה למנין זה, מפני שיש בו חצי, ושליש ורביע וחומש ושתות, ושמינית ותשיע, ועישור. מה שאין כן בשאר החשבונות, תק"מ חלקים חצי שעה, תש"כ שני שלישי שעה. ש"ס שליש שעה. רס"י רביע, רי"ו חומש. ק"פ שתות, קל"ה שמינית, ק"כ תשיע, ק"ח עישור. ודע כי מעת שתתקבץ הלבנה עם השמש במדרגה אחת, עד שתתקבץ פעם שנית, יש כ"ט יום וי"ב שעות ותשצ"ג חלקים, וזהו מידת חודש הלבנה. וכשתכפול המספר הזה י"ב פעם במספר חדשי הפשוטה, יהיה המקובץ מזה שנ"ד יום [וח' שעות] ותתע"ו חלקים, וזהו מידת שנת הלבנה, אבל מידת שנת החמה לפי דעת שמואל, שאנו סומכין עליה בחשבון העיבור, הם שס"ה יום ורביע, שהם ו' שעות, והזמן הזה הוא מהלך החמה מחלק אחד מחלקי הרקיע, עד שתסוב ותחזור אל החלק ההוא בעצמו שהתחילה ממנו לסובב, והוא שונה משם להלוך כבראשונה. ושנת הלבנה, אף על פי שאינה נוהגת המנהג הזה, ואינה שונה לסבוב מן המקום שהתחילה ממנו, ראויה היתה להקרא שנה. מפני שהלבנה בסוף כל שנים עשר חודש היא שונה, להתחדש במזל שהיתה מתחדשת בו בראשיתן. אבל לא בחלק ההוא עצמו מן המזל. ומפני שאמר הכתוב (במדבר כ"ח, י"ד) זאת עולת חודש בחדשו, כלומר חודש שיתבאר בו החידוש, ואין זה תלוי אלא בלבנה. וגם אמר (דברים ט"ז, א') שמור את חודש האביב, ותלה הדבר בקיץ, ולא יכוונו זמני השנה שבהם הקיץ, והחורף, והקור, והחום. אלא בחשבון השמש, הצרכנו מפני זה לעשות חדשינו חדשי לבנה. ושנותינו שנות חמה. וכשקבצנו ימי שנת הלבנה. שהם שנ"ד יום וח' שעות ותתע"ו חלקים. וימי שנת החמה שהם שס"ה יום ושש שעות. מצאנו שנת החמה מוסיף על שנת הלבנה, עשרה ימים וכ"א שעות ור"ד חלקים. והסימן יב"א ר"ד. וכשלקחנו יתרון שנת החמה על שנת הלבנה, וכפלנו המספר ההוא בי"ט שנה, שהם מספר שני המחזור, יהיה המקובץ מזה שבעה חדשי לבנה, ושעה אחת ותפ"ה חלקים, והוספנו אלו השבעה חדשים בכלל חדשי השנים, ועשינו בי"ט שנה שבע שנים מי"ג חדשים כל שנה. וקראנו אותם מעוברות, ושמנו אותו החודש הנוסף לפני חודש ניסן, ועשינו שני אדרים, אדר ראשון ואדר שני, מפני שבגלל הפסח שהוא בחודש ניסן הוספנוהו, כמו שאמרנו, כדי שלא יהיה בא פסח פעמים בימות החמה, ופעמים בימות הגשמים, שאי אפשר להיות השנה שנים עשר חודש וכך וכך ימים, שנאמר לחדשי השנה, מפי השמועה למדו שחדשים אתה מונה לשנה, ואי אתה מונה ימים לשנה, וחלקנו אלו השבעה חדשים המעוברות בשנות המחזור. והם, שנה שלישית וששית ושמינית. ואחת עשרה וארבע עשרה, ושבע עשרה ותשע עשרה. והסימן גו"ח אדז"ט למעוברות משפט. ולפי דעת רב אדא בר אהבה שנת החמה היא שס"ה יום, וחמש שעות, ותתקצ"ו חלקים, וארבעים ושמונה רגעים. והרגע אחד מששה ושבעים בחלק. ולפי חשבון זה יהיה תוספת שנת החמה על שנת הלבנה עשרה ימים, וכ"א שעות, קכ"א חלקים, ומ"ח רגעים, והסימן יכ"א קכ"א מ"ח. ולא תמצא תוספת כלל למחזור של י"ט שנה, אלא בכל מחזור מהם ישלמו שנות החמה עם שנות הלבנה הפשוטות והמעוברות. ודע, כי מלת חודש היא מלשון חידוש, ואינה ראויה להאמר אלא על חודש לבנה המתחדשת בו. ומה שאומרים חדשי חמה, הוא דרך השאלה. או מפני שחדשי חמה קרובים במידתן מחדשי לבנה. או מפני שהלבנה מתחדשת בכל חודש וחודש מחדשי חמה, וקראו לחלק אחד מי"ב חלקים בשנת חמה חודש, מפני שהלבנה מתחדשת בכל חודש מהם, וראש חידושה נקרא מולד הלבנה, וראוי היה להקרא חידוש הלבנה, אלא שרבותינו ז"ל קראו לו מולד, מפני שבכל חידוש הלבנה נסתרת בכמו שני ימים, או פחות מעט, קודם שתדבק בשמש, ואחר כך מתחלת להתילד ולקנות אור, ואין באורה כח להראות לבני העולם, והיא כענין הילוד, שאין בו כח לנהוג מנהג בני אדם, וללכת ולנוע, כשאר בעלי חיים. וגדר המולד לדברי רבותינו ז"ל הוא הרגע שהחמה והלבנה נדבקים בו יחד, בחלק אחד מחלקי הרקיע, במהלכם האמצעי, והוא הנוהג על דרך אחד לעולם. והוא ראש לחודש הבא, וסוף לחודש שעבר. וראוי היה לפי מהלך המאורות לשוותו ראש החודש. לולי שאין שעת המולד גלויה לבני העולם. ואין אדם מגיע אליה, אלא מדרך חשבון וסברא, ושניהם קשים על רוב העולם, והספיקות באות מהן, ואין מחשבות לב האדם באות בהן לדעת אחד. ומפני זה לא החמיר הקדוש ברוך הוא, ולא צונו לשמור ראשי חדשים משעת התחלתם ברקיע, שהיא שעת המולד, אבל הרחיב לנו הדבר הזה, ונתן לנו רשות לקבוע החודש על עצת חכמינו, מפני שאין לנו אות שתהא מעידה לנו על התחלתו ברקיע, והתחלתו למראית עינינו הוא הגלויה לנו. וההתחלה הזאת אינה שוה לעיני כל אדם, ומפני זה היא צריכה לסיוע וסיוג. והקדוש ברוך הוא נתן הרשות והכח בזה בידי חכמינו, כדי לסייגו לדעתם ולחכמתם, ולכן תלה הכתוב המועדים בקריאה, ואמר אלה מועדי יי אשר תקראו אותם מקראי קודש (ויקרא כ"ג, ד'), להראות, כי הרשות בידינו בקבוע המועדים. ודע כי ניסן הוא ראש החדשים, ותשרי הוא ראש השנה. וזה יתבאר מן הפסוק, שאמר בראש חודש ניסן (שמות י"ב, ב') החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה. ולא ראשון הוא לשנה. להודיענו כי ראש השנה הוא בחודש אחר, ולא בחודש ניסן. ומצאנו שאמר הכתוב (שם כ"ג, ט"ז) חג האסיף בצאת השנה, וחג האסיף תקופת השנה (שם ל"ד, כ"ב), ומכאן ידענו שראש השנה נמנה מתשרי מפני שקרא חג האסיף צאת השנה. וידוע כי בצאת שנה זו מיד תבא השנה השנית ואין ביניהם הפסק כלל. ודע שהאומות שהם מונים לחמה מונים שנותם שלוש מאות וששים וחמישה יום שלוש שנים זו אחר זו, ובשנה הרביעית מונין שלש מאות וששים וששה יום, וקורין לה כבושה, מפני היום הנוסף. וכן בכל ארבע שנים סובב על הענין הזה, עד שישלימו ימי השבוע, בסוף עשרים ושמונה שנה, וקורין למחזור הזה מחזור גדול, מפני שלעולם הוא חוזר בראש שנת עשרים ותשעה לנהוג כמנהגו הראשון, ולכל ארבע שנים קורין מחזור קטן. ולכן אתה מוצא בתקופת שמואל בכל עשרים ושמונה שנה תקופת ניסן חוזרת לתחילת לילי רביעיות לשעה שנבראת בה, ובכל ארבע שנים תקופת ניסן חוזרת לתחילת הלילה, כמו שנבראת בתחילת הלילה, כמו שיתבאר בעזרת האל יתברך. שער המולדות, כבר ביארנו שמידת חודש הלבנה כ"ט יום וי"ב שעות ותשצ"ג חלקים. וביארנו שכל חשבון העיבור צריך להשליך המקובץ ממנו ז' ז', וכשתשליך מידת חודש הלבנה ז' ז', יהיה המותר שיש בין מולד חודש, ומולד חודש הבא אחריו מימי השבוע. יום אחד וי"ב שעות ותשצ"ג חלקים. והסימן א' י"ב תשצ"ג. וכבר ביארנו שמספר ימי שנת הלבנה הפשוטה שנ"ד יום וח' שעות ותתע"ו חלקים, וכשתשליכם ז' ז', יהיה המותר ד' ימים. וח' שעות ותתע"ו חלקים, והסימן ד"ח תתע"ו. וכבר ביארנו שהשנה המעוברת מי"ג חדשים. ומספר ימיה שפ"ג ימים וכ"א שעות ותקפ"ט חלקים, וכשתשליכם ז' ז' יהיה המותר ה' ימים וכ"א שעות ותקפ"ט חלקים, והסימן ה' כ"א תקפ"ט. וכבר ביארנו שהמחזור י"ט שנה, י"ב פשוטות וז' מעוברות. כשתקח ימי השנה הפשוטה ותכפול אותה בי"ב פעמים, וימי השנה המעוברת בז' פעמים, ותקח שני המספרים, ותשליכם ז' ז', יהיה המותר ב' ימים וי"ו שעות ותקצ"ה חלקים, והסימן בי"ו תקצ"ה. ודע, כי מסורת בידינו מאבותינו, שחמה ולבנה נבראו בתחילת ליל רביעי, בסוף חודש אדר, ולא הדביקה הלבנה לחמה עד ט' שעות ותרמ"ב חלקים מליל רביעי. והמולד הראשון בעולם שהיה ללבנה, מולד חודש ניסן, היה בט' שעות ותרמ"ב חלקים מליל רביעי, והסימן ד"ט תרמ"ב. ומפני שאנו חושבים ראש השנה מתשרי, הוצרכנו לדעת מולד תשרי, שעולה על הלב, שהיה קודם לבריאת עולם ששה חדשים, באי זה שעה ובאי זה יום היה יכול להיות. ומפני זה השלכנו ממולד ניסן, שהוא ד"ט תרמ"ב מותר ששה חדשים, והוא ב"ד תל"ח, ונשאר המותר ממנו סימן בהר"ד, לראש המולדות נגרד. ועלה לנו שמולד תשרי בשנה שנברא בה העולם היה בה' שעות ור"ד חלקים מליל שני. וכאשר תרצה לחשוב מולדות משנת בריאת עולם, תחשוב כמה מחזורים שלמים של י"ט שנה עברו עד השנה שאתה עומד בה, או שאתה דורש את מולדה, ותן לכל מחזור מהם מותרו. שהוא בי"ו תקצ"ה. כמו שביארנו, וכלול החלקים, ועשה מהן שעות, של אלף ושמונים חלקים כל שעה ושעה, ושמור הנשאר בידך מן החלקים שלא השלים שעה. וכלול השעות שעשית מן החלקים עם השעות שנתת לכל מחזור, ועשה מהן ימים של כ"ד שעות כל יום, והנשאר מן השעות שמרהו עם החלקים שנשארו בידך, וכלול הימים שעשית מן השעות עם הימים שנתת לכל מחזור, ותשליך כלל הימים ז' ז', והנשאר מהן פחות משבעה שמרהו עם השעות ועם החלקים ששמרת. ואז תדע המרחק שיש בין מולד העולם למולד השנה שאתה מבקש ותוסיף עליו בהר"ד שהוא מולד השנה שבה נברא העולם, וכלול הכל על הדרך הזה שאמרנו, והנשאר בידך מן הימים והשעות והחלקים הוא מולד ראש חודש שאתה מבקש. ואם ישארו בידך שנים שלא השלימו מחזור, תחשוב כמה שנים מעוברות יש בהן, ותן לכל שנה ושנה מהן מותרה, שהוא הכ"א תקפ"ט, ולשנים הפשוטות שבהן תן לכל שנה ושנה מהם מותרה, שהוא ד"ח תתע"ו. וכלול הכל על הדרך שאמרנו, והנשאר בידיך מן הימים והשעות והחלקים תוסיפם על מולד ראש המחזור שבקשת. ואז יצא לך מולד תשרי של השנה שאתה מבקש. ואם תרצה לדעת מולד חודש שאתה מבקש, תחשוב כמה חדשים עברו מראש חודש תשרי עד ראש החודש שאתה מבקש, ותן לכל חודש מהם מותרו, שהוא אי"ב תשצ"ג. וכלול הכל על הדרך שאמרנו, והנשאר בידיך מן הימים והשעות והחלקים תוסיפם על מולד תשרי של אותה שנה. ואז יצא לך מולד החודש שאתה מבקש. ואם תרצה להוציא מולדות השנים למפרע, תדע, אם היא השנה שאתה בה פשוטה אחר מעוברת, תוסיף א"ב תצ"א לתשלום שבעת ימים על הכ"א תקפ"ט שהוא מותר שנה מעוברת, ויצא לך מולד שנה שלפניה. ואם היא השנה מעוברת אחר פשוטה, תוסיף בט"ו ר"ד על ד"ח תתע"ו שהוא מותר שנה פשוטה, ויצא לך מולד שנה שלפניה. ואם תרצה להוציא מולדות החדשים למפרע, תוסיף הי"א רפ"ז על אי"ב תשצ"ג, שהוא מותר מולד חודש, ויצא לך מולד חודש שלפניו.
לוח מולדות ראשי המחזורים ממחזור רס"ט ועד מחזור רפ"ג
מחזורים	ימי השבוע	שעות	חלקים
רס"ט	ב' 	*	תתק"ד
רס"י	ד'	י"ז	תי"ט
רסי"א	ז'	ט'	תתרי"ד
רסי"ב	ג'	ב'	תקכ"ט
רסי"ג	ה'	י"ט	מ"ד
רסי"ד	א'	י"א	תרל"ט
רסי"ה	ד'	ד'	קנ"ד
רסי"ו	ו'	כ'	תשמ"ט
רסי"ז	ב'	י"ג	רפ"ד
רסי"ח	ה'	ה'	תתע"ט
רסי"ט	ז'	כ"ב	שצ"ד
ר"פ	ג'	י"ד	תתקפ"ט
רפ"א	ו'	ז'	תק"ד
רפ"ב	ב'	*	י"ט
רפ"ג	ד'	י"ז	תרי"ד
מאזנים. לכוון המולד, כשתרצה לדעת אם הוא מכוון החשבון שחשבת במולד, או לא. קח כנגד כל יום שיש בסימנך ו', ובכנגד כל שעה ב', וכנגד כל חלק א', וסימניה וב"א וחבר הכל, ועשה ממנו סימן, ואחר כך תקח כנגד כל מחזור שלם של י"ט שעבר ב', והשנים שלא השלימו מחזור תקח כנגד שנה פשוטה ו', וכנגד שנה מעוברת ג'. וכנגד כל חודש שעבר מאותה שנה שאתה מבקש ד', וסימנך בוג"ד. וחבר הכל, ועשה ממנו סימן. והנה עלו בידך שני סימנים, אחד מוב"א ואחד מבוג"ד. השלך כל אחד מהם ז' ז', וקח בידך מותר כל אחד לבדו, ושים השני מותרות בכף מאזנים, אם ישקלו שוה, תדע שהחשבון הוא אמת. ואם לא ישוו, תדע שטעית בחשבון, ותחזור ותחשב בדקדוק, וטעם סימן וב"א שנקח לכל יום ו'. מפני ששעות היום הם כ"ד, קח לכל שעה ב', ויהיו מ"ח, השליכם ז' ז' וישאר ו'. ולשעה ב', כי תתר"ף חלקי השעה אחר שתשליכם ז' ז' ישאר ב'. וכל חלק א', מפני שחשבונו אחד, ואין חשבון למטה ממנו. וטעם סימן בוג"ד, שנקח לכל מחזור ב', מפני שיש בו שנים עשר שנים פשוטות, וז' מעוברות. ויש לכן לקחת לכל שנה פשוטה ו', ולכל שנה מעוברת ג', ויהיה הכל ב"ג, וישאר ב' על ז' ז'. ולשנה פשוטה ו' שיש בה י"ב חודש, קח לכל חודש ד' והוא מ"ח, ישארו ו' על ז' ז', ולמעוברת ג' (כ') [כי] בתתך ד' של חודש העיבור על ו' שהוא מותר שנה פשוטה יהיו עשרה, השלך שבעה ישאר שלושה. ולכל חודש ד', כי החודש עשרים ותשעה ימים וי"ב שעות ותשצ"ג חלקים. (כ"א) [כ"ח] כלים שבעה שבעה, וליום הנשאר יש לנו לקחת ו' ליום. ולי"ב שעות קח כ"ד, ב' לשעה ישאר ב' על שבעה שבעה, ומתשצ"ג גם כן ישאר ב' על שבעה שבעה, הרי ארבעה לחודש.
